השנים האחרונות עבורי הן בסימן של הנחת דברים באור. את מי שאני, חשופה.
את מה שמתאים ומה שלא, את הרצונות, התשוקות, את החלומות וגם את הצללים.
למדתי שהתנועה הזו יכולה ממש להפחיד, אך גם טמון בה הרבה חופש ועוצמה. תחושה מיוחדת של פתיחה של בית החזה, של שמחה, ביטחון, חיונית, הגשמה.
המחוללת של התנועה הזו, הייתה תקופה מאתגרת שחוויתי, אולי הכי קשוחה בחיי הבוגרים, מלפני כשלוש שנים. שקשורה לנושאים שמאד רציתי אבל טרם נגעתי בהם בעשייה העסקית. טאם טאם.
אני זוכרת רגע אחד, שהרגשתי שהבריאה מותחת קו גבול ומתריעה בפני בבהירות – את נמצאת על קצה הצוק, צעד נוסף ואת נופלת לתהום. תדאגי רק לעצמך, עכשיו.
הפעם, את צריכה למצוא דרכים נוספות ומשודרגות לתמוך ולעטוף אותך.
תתמקדי להזין אותך, כמו שהיית מזינה את הבת שלך.
וכך עשיתי. יצאתי למסע של כמה חודשים, אולי שנה, של לעבור דרך כאב לב מאד גדול. דרך תהליך של אבל, של פרידה. ובמקביל, תמכתי בעצמי בכל דרך אפשרית.
הצעד הראשון והמשמעותי היה לנסוע ביחד עם בן הזוג למצפה רמון, לסמינר של מיל”ם – מרכזי ייעוץ למשפחות של מתמודדי נפש. האמת, בקושי שיתפת את המעגלים הקרובים בחוויה שהייתה, היה קשה להסביר אותה במילים, למי שלא היה שם.
זו הייתה הפעם הראשונה שהנחתי באור חלק מסוים ממי שאני, שאפשרתי מקום ותוקף לסיפור שלי. שהרגשתי שרואים את החלק הזה, מקבלים ועוטפים.
הסמינר היה מדהים. וגם, היה מדהים לחוות אותו ביחד עם בן הזוג.
אלה היו המילים שכתבתי בדרך חזור
תודה על יציאה מאזור הנוחות, תודה לבריאה שמשחקת איתי משחקים מדויקים,
תודה על המרחב האינטימי והבטוח שנוצר, תודה על תנועה ועבודה עם הגוף, תודה על המשך למידה והעמקה אינסופית, תודה למרחבים של טבע, תודה לרוח החזקה, תודה על חברויות חדשות, תודה על שותפות במסע, תודה על אוכל טעים ומזין, תודה על תחושה של בית, תודה על מפגשים של לב אל לב, תודה על מבטים ממושכים בעיינים, בלי מילים.
כמה עוצמה יש במבט או בחיוך מחבק. תודה שאני מרגישה, תודה שאני מתרגלת שוב ושוב, להניח את הכל באור. את כל הפחדים, את כל החלקים שבי. לכולם אני רוצה לתת תוקף. ואז יותר בקלות, אני יכולה להתבונן בהם, לצפות בהם נעים ומשתנים, מומרים לאהבה, וזה כל העיקר בעצם.
אני מזמינה אותך להצטרף לקבוצת תמיכה מופלאה,
לקרובות של מתמודדי ומתמודדות נפש 
ליצור עוגן בשבוע שלך. במרחב אינטימי, תומך, מקבל, חומל, עוטף.
מרחב שמאפשר צמיחה וריפוי. אני מזמינה אותך להניח את הצללים באור, ביחד.