קבוצת תמיכה
לילדיםות של מתמודדיםות – יצירת עוגן של שפיות בשבוע, שמחזק ושומר עליך
למי שמעוניינת להרגיש שייכת, מובנת, ראויה
מוזמנת למרחב תומך, חומל, אוהב,
המאפשר חיבור, ריפוי וצמיחה.
מזומנות לקחת חלק בעלות על הסיפר שלכן, על החושך ועל האור.
איך הקבוצה נוצרה ולמי מתאימה?
מלפני כשלוש שנים, בעקבות ובזכות התגלגלות אירועים בחיים,
עלה אצלי צורך עמוק בקבוצה תמיכה כזו.
התחלתי בחיפושים, שאלתי, בדקתי, ובקושי מצאתי, עד שהגעתי למיל״ם – עמותת אנוש.
מלפני כשנתיים, סיימתי תהליך של 15 מפגשים, כחלק מקבוצת תמיכה.
הקבוצה הפכה להיות עוגן של שייכות בשבוע, אי של שפיות שמחזק ושומר עלי.
היא הייתה מורכבת מאנשים זרים שסביר להניח לא הייתי פוגשת, אלא אם בזכות הקבוצה.
אנשים עם לב עצום, רגישים, מצחיקים, בוגרים, אחראים, חזקים, אמיצים, מעוררי השראה.
שהפכו במהרה להיות אלו שמבינים אותי הכי טוב.
הרגשתי שרובנו שותפים לאותם ״תופעות לווי״ – פחדים, רגשות אשמה, תחושת לבדות,
כובד, חוסר ביטחון עצמי, בושה, הסתרה, ריצוי, ניתוקים ריגשיים.
כמעט אחרי כל מפגש, היה מאתגר לפגוש את הפער בין העולם הפנימי שנוצר בקבוצה, לבין העולם שבחוץ.
פער בין תחושה של תיקוף הרגשות והסיפור שלי, ההבנה ההדדית,
לבין היעדר התחושה הזו מחוץ לקבוצה. מעין תחושה של שקיפות.
הרגשתי שהנושא של מתמודדי נפש הוא טאבו, מאיים, רע.
שעדיף לפעמים להתעלם, להסתיר, או לבטל את הקושי שלי.
ואז, רציתי לצעוק. אני סיימתי להשאיר צללים בחושך.
מי לא מתמודד עם הנפש שלו? למי אין צללים?
מדוע החלטתי לפתוח קבוצה כזו בהנחייתי?
ככל שהמפגשים התקדמו, הרגשתי את האש והתשוקה בוערת מבפנים,
את הרצון לפתוח קבוצת תמיכה בהנחייתי.
זיהיתי את הצורך החשוב, את הקונספט הגאוני שלצערי לא נפוץ,
ורציתי להמשיך להרחיב את האדוות שלו.
אני מקיימת את הקבוצות, מתוך רצון ובקשה להעביר הלאה את המתנות והערך שקיבלתי מהתהליך ומהקבוצה.
לאפשר מרחבי תמיכה, שייכות, שיח, חמלה, אהבה, קבלה, צמיחה וריפוי. ובמיוחד בתקופה הזו.
אני קשובה לכן ולרחשי הקבוצה, תוך כדי התנועה ומתוך הנושאים שיעלו,
נבחר גם כאלו להתמקד, לצלול אליהם ולהתפתח בהם.
מידע נוסף ועבור מי הקבוצה מתאימה?
כל מחזור קבוצתי מורכב מ4 מפגשים, פעם בשבוע בערב, למשך כשעתיים.
ישנה אפשרות הרשמה למחזור המשך. מספר המשתתפיםות מוגבל.
אם את מרגישה שהמילים שלי מדברות אליך – מקומך איתנו בקבוצה.
מזמינה אתכן לקחת אחראיות על הסיפור שלכן, על הפצע ועל הריפוי, על החושך ועל האור.