מאז שהצטרפתי למרחב של האינסטגרם, נראה שהתוכן שם מוצג באופן יותר מנצנץ.
ועל כן, אשמח לשתף באותנטיות גם רגעים “נמוכים”, מבלבלים, מבאסים תחת, אנושיים.
בהמשך לסטוריז ולטיזינג שעשיתי לעצמי לקראת חגיגות יום ההולדת – מניחה שכבר הבנתן שאני אוהבת ימי הולדת, אוהבת לחגוג, והתרגשתי לקראת יום הולדת 30. תכננתי לחגוג עם חברים, להרגיש עטופה, לאכול אוכל טעים, לרקוד, לטייל, לעוף על עצמי.
ובכן, נראה שלבריאה היו תכניות אחרות עבורי 💩
ב22/02 תאריך יום ההולדת, חום הגוף שלי החל לעלות ולעלות, עד שהגיע ל40 מעלות, זה נמשך 5 ימים.את התכניות לחגיגות יום ההולדת, ביטלנו בזו אחר זו.בהתחלה חשבתי שזו דלקת גרון, אבל מהר מאד היא הפכה לדלקת ריאות שהובילה אותי לטרם. החורף, הייתי חולה הכי הרבה מאז שאני זוכרת את עצמי. הגזמה מוגזמת בהגזמה, מה שנקרא.
כך יצא, שבשבוע היום הולדת הייתי מרותקת למיטה, מבואסת, קצת מפוחדת, מבולבלת, נטולת כל טיפת כוח ורצון. אני לא מכירה את עצמי בלי כוח רצון. מודה שלרגעים אפילו הרגשתי שנעלבתי מהבריאה. מה זה הכיפכוף הזה לכבוד יום הולדת 30? פחות מתאים.
תזכורת גדולה להתמסרות, לענווה ולריקות. כן אני אוהבת לתרגל מודעות וחיבור לגוף, ובמיוחד בתור מטפלת, לזרוע כוונות וליצור מציאות, כן עושה זאת כבר עשור. ויחד עם זאת, אני לא יודעת כלום.כל פעם כשניסיתי להבין, לחשוב, מדוע הדלקת ריאות הגיעה ומדוע דווקא עכשיו, ישר התחלתי להשתעל, ישר הגוף ביקש שאהיה נוכחת ביחד איתו ברגע הזה.
ודווקא שם, בתוך הבלבול, בתוך האי ידיעה, תרגלתי שוב ושוב את המנטרה – אני סומכת, אני מרפה, אני מתמסרת, אני אהבה.
שוב ושוב להעמיק בתרגול של לסמוך על הגוף, לסמוך על הבריאה. הכל מדויק.
אני כותבת הרבה על החשיבות של לעבור דרך החושך, דרך הכאב, ובמיוחד בתקופה המטורללת הזו.
אבל, אני מרגישה שקל לי לשכוח את החשיבות של לעבור דרך המחלה – כדי לנקות, לשחרר, לרפא.
יויו תמיד מזכיר לי, שאם אני מאפשרת לעצמי ליפול – כנראה שאני מרגישה בטוחה שיש מי שיתפוס ❤️
ליפול, ואפילו להתרסק, זו יכולת חדשה שאני לומדת בשנים האחרונות.
תודה על כל האהובים והאהובות שנמצאיםות בחיים שלי. שטיפלו, עטפו ושימחו. על הברכות והמתנות המרגשות. מרגישה ברת מזל.
נראה שבלית ברירה פסטיבל יום ההולדת ימשך חודש שלם 😌